<h1>המנהיג הלכ' אתרוג</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ולעניין זמן ברכת לולב ונענוע, בפסוקות ובגדולות, העושה לולב לעצמו מברך שהחינו, נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב. ואמ' רב פלטוי ז"ל, מי שנוטל לולב לצאת בו חייב לברך עם נטילתו שהלכה רווחת היא בכל ישראל כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מהטבילה. ולעניין ניענוע אם נוטלו שלא בשעת תפי' מברך עליו ומנענע ומחזירו למקומו, ואם ירצה לעשות כאנשי ירושל' עושה וישר כוחו, וכן כת' רב נטרונאי ז"ל, ואם בשעת תפי' נוטלו, מברך עליו ומנענעו בהודו ליי' תחילה וסוף ובאנא יי' הושיעה בלבד. ואמ' רב צמח, לולב משעת נטילתו מברך עליו שכל המצוות מברך וכו', וזה (שהוציאו) [שמוציאו] לבית הכנס' כדי לגמור בו כל מצות[י]ו כמנהג אנשי ירוש' ואם אינו מוציאו אין עליו כלום, ויצא ידי חובתו בשעת הגבהתו, ומדתנייא [ברכות ל' ע"א] היה משכים לצאת לדרך מביאי' לו שופר לתקוע בו, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה, וכשמגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל, הא למדת דאם אין לו דרך מברך לאחר התפי', אם כן צריך שיביאנו התינוק לבית הכנס', או תפיס לולב בלא אתרוג, או תפיס להו על ידי כלי או דאפיך להו לולב בשמאל ואתרוג בימין, וכשמגיע זמנו אחר התפי' לפני ההלל מברך עליו ונוטלו ומתקנו כדרכו דהכי נמי פריך בסוכה, והא מדאגביה נפק ביה ומשני בשהפכו. וכן כת' רבי' ניסים ז"ל. ומדאמ' מביאי' לו לולב ומנענע שלא בשעת תפילה, הא למדת שצריך לנענעו בשעת נטילה כשמברך עליו זולתי אותו ניענוע דהלל בהודו ליי' תחילה וסוף, ובאנא יי' הושיעה, וכן קבלה מהגאוני' ז"ל, ובפסוקו' ובגדולו' וכן עמא דבר.
